קאשי ואח' נ' אגד - תחבורה ציבורית בע"מ

פסק דין

1.זוהי תביעה בגין תאונת דרכים שארעה לפי הטענה ביום 14.2.08.

2.לטענת התובעת 2, אשר נהגה ברכב (להלן: "התובעת"), בתאריך זה בשעה 07:00 בבוקר בערך נסעה בדרך חנקין בחיפה. אוטובוס של הנתבעת עמד בתחנה שאחרי צומת מרומזרת. התובעת היתה מאחוריו, בדקה את שדה הראיה ועקפה אותו משמאלו. בעת עקיפתה, יצא לפתע האוטובוס שמאלה, מבלי לאותת, ופגע באמצעות הפינה הקדמית השמאלית של האוטובוס בחלקו הימני האחורי של רכבה. מאחר והאוטובוס לא עצר ולא החליף פרטים, היא נאלצה לפנות לאגד רק עם מספר הרישוי של האוטובוס אותו רשמה.

3.לטענת הנתבעת, לא היה שום מגע בין האוטובוס לבין רכב התובעת. נהג האוטובוס (להלן: "הנהג") טען כי ראה את רכב התובעת רק כאשר עצר שתי תחנות קדימה מהמקום בו לטענתה האוטובוס פגע ברכבה. בתחנה זו, כאשר עמד והעלה נוסעים, ראה את התובעת עומדת עם רכבה לפני האוטובוס, רושמת את מספר הרישוי, והיא אפילו לא טרחה לבוא אליו ולומר לו כי היא טוענת שפגע ברכבה (עמ' 5, ש' 31).

4.שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, אשר הדגימו כל אחד לגרסתו, את אופן התרחשות התאונה בעזרת דגמי מכוניות. עיינתי במסמכים שהוגשו לבית המשפט ובכלל זה דו"ח השמאי ותמונות הרכבים.

5.דין התביעה להידחות מכל וכל. עדותה של התובעת היתה בלתי מהימנה ונפלו בה סתירות לרוב. לעומת זאת, עדותו של נהג הנתבעת היתה קצרה, ישירה ואמינה.

ניתן להסתפק במספר דוגמאות הממחישות מקצת מהסתירות בגרסת התובעות:

א.כאשר נשאלה התובעת כיצד לקחה את מספר הרישוי של האוטובוס לאחר שנסעה אחריו עד לתחנה השניה, והאם ירדה מהרכב, השיבה תחילה בשלילה ("לא יכולתי לרדת מהרכב הייתי באמצע הכביש" – עמ' 2, ש' 26. ראה גם תשובה זהה לשאלת ביהמ"ש, שם, ש' 31). זמן קצר מאוחר יותר טענה התובעת טענה הפוכה ("בטח שהוא היה בעצירה אז ירדתי מהרכב ורשמתי את מספר הרישוי שלו" – עמ' 3, ש' 9).

ב.כאשר התייחסה התובעת לאופן בו רשמה את מספר הרישוי של האוטובוס טענה תחילה כי עצרה עם רכבה בתחנה מאחוריו, ושם רשמה את מספרו (עמ' 2, ש' 29). גם כאשר עומתה עם הטענה שהנהג ראה אותה רושמת את מספר הרישוי, התעקשה על גרסה זו ואף טענה כי כנראה ראה אותה דרך המראה (עמ' 3, ש' 15). זמן קצר מאוחר יותר טענה התובעת כי עמדה מול השמשה הקדמית של האוטובוס ורשמה את מספרו (עמ' 4, ש' 1) ושבה ואישרה את הדברים גם כאשר נשאלה שוב על ידי בית המשפט במפורש (עמ' 4, ש' 10-11).

ג.התובעות הגישו תביעה ע"ס כמה אלפי שקלים, אשר התבססה על חוות דעת שמאי שצורפה אליה. בחוות דעת השמאי נאמר כי מצא עליה "סימני התנגשות לאורך צידה הימני שגרמה למעיכות ו/או עיקומים בפגוש אחורי בחלקו הימני, בכנף אחורית ימנית, ובדלת ימנית אחורית". והנה, במהלך עדותה של התובעת 2, התברר כי היא טוענת ש"בכנף אחורית ימנית לא אריעה שום פגיעה אלא רק בדלת" (עמ' 4, ש' 17-18). עוד התברר כי גם הנזק בפנס ובפגוש האחורי נגרם כתוצאה מאירוע קודם בו נסעה התובעת 2 לאחור ולטענתה פגעה במדרכה (עמ' 5, ש' 4-5) (טענה תמוהה כשלעצמה לאור הבדלי הגבהים). נותרה טענה בנוגע לנזק בדלת ימנית אחורית בלבד.

בטיעוניהן בתום הדיון, טענו התובעות כי "זה שהשמאי בחר להכניס דברים אחרים את הכל זו בעיה שלו ולא שלנו" (עמ' 6, ש' 29-30). משעומתו עם הבעייתיות בטענה נוכח העובדה כי אלו הסכומים שהן תובעות למעשה, המבוססים על חוות הדעת, שוב שינו את טעמן וטענו כי "יכול להיות שזה כן קשור לתאונה ואנחנו לא היינו מודעות אפילו... אנחנו שמאי? אנחנו לא שמאי" (עמ' 7, ש' 13-15).

6.טענות התובעות אף אינן מתיישבות עם השכל הישר. ראשית, לפי האופן בו הדגימה התובעת את הפגיעה באמצעות דגמי המכוניות, למעשה אין אפשרות לאוטובוס להתקדם מבלי להחמיר את הפגיעה. בפגיעה מעין זו, לא ברור כיצד עשוי היה הנהג להמשיך בנסיעה. בניגוד לטענות התובעת, ולפיהן האוטובוס המשיך בנסיעה והיא לא יכולה היתה לעצור אותו וממילא גם לא יכולה היתה לקחת מהנהג פרטים, כל אשר היה עליה לעשות כדי לקחת מהנהג פרטים הוא להשאיר את הרכב במקום בו נפגע ולאור זווית הפגיעה כפי שתוארה על ידה די היה בכך כדי לוודא החלפת פרטים.

7.זאת ועוד; גם כאשר כבר השיגה התובעת את האוטובוס לשיטתה, ואף שמתברר כי ירדה מרכבה לפני האוטובוס ועמדה מול השמשה הקדמית, לא מצאה לנכון לגשת מטרים ספורים אל הנהג, להפנות את תשומת לבו לכך שפגע ברכבה לטענתה ולבקש את פרטיו בצורה מסודרת. מובן כי בכך מנעה ממנו אפשרות לבקש מנוסעים באוטובוס להעיד. זאת ועוד; העובדה כי מדובר בשעת בוקר, כאשר האוטובוס עמוס בנוסעים, מחזקת אף היא את טענות הנתבעת. אין זה סביר כלל ועיקר כי אוטובוס יפגע ברכב פרטי ויברח מן המקום מבלי שאף אחד מהנוסעים לא יעיר לו על כך, ידרוש ממנו לעצור מיידית ולהחליף פרטים עם נהג הרכב הנתבע, ואולי אף ידווח על כך למשטרה אם הנהג אינו עושה כן.

8.סיכומו של דבר כי אני דוחה את גרסת התובעות כבלתי מהימנה וממילא גם את התביעה.

9.משנדחתה התביעה, מגיעים אנו עתה לשאלת ההוצאות אשר נגרמו לנתבעת. הנהג הושבת מעבודתו כאשר המתין לדיון שעות ארוכות, בנוסף לנציג הנתבעת.

אין מדובר בתאונת דרכים "רגילה", במובן זה שאין מחלוקת לגבי קיום מגע בין הרכבים וכל צד משוכנע בצדקת טענותיו. מדובר ברכב ישן יחסית, אשר נראה בתמונות (שלא צורפו לתביעה, ולא היו בידי התובעות בעת הדיון, והיו בידי הנתבעת לאחר שפנתה אל השמאי שצילם אותן כדי לקבלן), כאשר הוא חבול וחבוט. מדובר באירוע נטען שמסתבר כי לא התרחש. מדובר בנסיון להתעשר על חשבון הנתבעת ותו לא. על בית המשפט להביע את מורת רוחו מעשיית שימוש לרעה מעין זו בהליך המשפטי באמצעות פסיקת הוצאות בסכומים גבוהים יחסית למקובל בערכאה זו.

לאור האמור לעיל, התובעות ישלמו לנתבעת הוצאות משפט בסכום של 1,000 ₪.

סכום זה ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן תיווסף עליו ריבית פיגורים כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

מזכירות בית המשפט נא לשלוח העתק פסק דין זה לצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.